כולנו מכירים את האמרה הקובעת כי ישראל היא "ארץ זבת חלב ודבש" ואכן, בארץ גדלים מיני פירות וירקות רבים באיכות מצוינת שזוכים להכרה ולפרסום בכל רחבי העולם.
למרבה הצער בכל הנוגע לפירות חורפיים יצאנו קצת מקופחים בעקבות האקלים החם שיש בארץ. בעוד שבאזורים קרים יותר כמו צפון אמריקה ואירופה ניתן להתפנק עם אוכמניות טריות, חמוציות, דומדמניות ועוד גרגירי יער אדומים ועסיסיים, בארץ לא כל כך פשוט (ואפילו כמעט בלתי אפשרי) להשיג את הפירות האלה, חוץ מאשר את הדובדבנים כמובן.
עצי הדובדבן היפים עם הפריחה מרהיבת העין והפירות המתוקים והחושניים הגיעו לארץ בתחילת שנות ה- 70 מארצות קרות יותר וניטעו באזורים הכי הקרים שיש לנו - הרי ירושלים, הר יתיר ורמת רחל, צפון רמת הגולן והרי הגליל.
מקומות אלו מכילים רבים מהתנאים הייחודיים והנדירים בארץ, הדרושים לגידול העץ ואת מנות הקור הדרושות לו במהלך החורף. בארץ גדלים מספר זנים בודדים של הדובדבן שמאפשרים לישראלים להתפנק עם קערות מלאות בפירות האהובים ולהתענג על הניחוח של חו"ל.
נדירות עצי הדובדבן ופירות היער האדומים בישראל הפכה את הדובדבנים לתופעה של ממש, סביבה נבנתה תרבות שלמה של אתרי קטיף עצמי שמושכים אליהם מבקרים רבים ולהוטים מידי שנה. חווית הקטיף העצמי מאפשר למבקרים ליהנות מהפירות הנדירים ולאכול אותם הישר מהעץ, ללכלך את הידיים בעסיס האדום והמתוק ולחוות את הפרי היפהפה באופן הכי מלא שאפשר.
עונת קטיף הדובדבן הינה קצרה באופן יחסי ונמשכת בין חודש לחודש וחצי אז אין לכם הרבה זמן להתמהמה. קחו את בני הזוג וסעו לקטיף דובדבנים כאוות נפשכם, רק שימו לב להביא בגדים שאפשר ללכלך.
ואיך נירגע אחרי הקטיף ונהנה מהדובדבנים הרבים שקטפנו?
אין כמו חופשה נעימה בוילה רומנטיקה על מנת להירגע, להתרווח על המיטה הרחבה או בג'קוזי הגדול על מנת להנות מפרי עמלנו, הדובדבן.
